מפורסם, כי אין תחנון בכל חודש ניסן מפני שתחילתו בראש-חודש וביום ההולדת שלי, ומשום שנכנס בשמחה - מסיימים כל החודש כולו בשמחה.
אפשר, שחודש ניסן כולו ניתן לנו כמעמד בונוס - "חודש האביב". לא עוד עבודת החורף ולא עוד עמל הקיץ.
אחר שיצא ניסן, הגשמים סימן קללה. לא עוד זמן השפעה שמימית. עת הפריחה הגיעה, צמיחת כוחות החיים שינקנו בחורף מגשמי שנה בגשמיות ומתורת ה' ברוחניות.
ביומי ניסן יצאנו ובירכנו ברכת האילנות, על תחילת הלבוב, ולבבנו מתרונן, גם אם קיצרנו כאשכנזים ולא ייחדנו ייחודים ואת הניצוצות והנשמות העלינו שלא במודע כמעט, הלא נשמתנו עילוי גדול היה לה, עת החלו כוחות החיים אשר טמנו בה בשנת החורף בבית המדרש - להתמתח, להסיר אבק וללבלב בעדינות.
בקיץ - יפרצו בעוז כל אותם כוחות. לא הרי תורת החורף, הנספגת באותו צורבא ההוגה בה, כהרי תורת הקיץ, המתגברת כמעיין מגשמי החורף הברוכים.
במערכות הטבע מתנהלת מערכת קיץ וחורף בשתי פנים בקרב קהילת בעלי החיים. יש את הנמלה דאיתמר בה "תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה" (משלי ו, ח). התכלית היא השרדות החורף.
וישנם כדוגמת הנחש, אשר שנת החורף נועדה לטעת בו כוחות חדשים למזון הקיץ.
ובחור הישיבה? לאיזה מהם ידמה? ושמא מאחד הוא את שני הטבעים הללו?
שנזכה!
זמן טוב לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה